יום ראשון, 24 ביוני 2012

מנתח עסקי - החלק החסר בפאזל

הפרסום הזה הולך להיות הפרסום האחרון בנושא "הניתוח העסקי וחשיבותו לאומה". משמע, אין ברירה אלא להגיע לפואנטה כלשהי של הפרסומים הקודמים.

אולי כדאי להתחיל מתיאור של התחום שלקחתי מתוך אתר של חברת הדרכה מרכזית מאוד (שלמיטב ידיעתי היא מהבודדות בארץ שמציעה קורס בניתוח עסקי) : "בעבר נדרש מנתח המערכות אך ורק לקבל את דרישות הלקוח ולתרגמן ל"שפה" המובנת ע"י הלקוח והמובנת ע"י עולם מערכות המידע. בעקבות השינויים הגלובאליים התקבלה התובנה כי על מנתח המערכות להתחבר לעולם העסקי של הארגון בצירוף הבנה עמוקה יותר של דרישות וצרכי הלקוח."
בעייתי מאוד.
כבר הבנו שניתוח עסקי זה לא סוג של ניתוח מערכות. יש לו פונקציה שונה, קהל יעד שונה וטכניקות שונות. ההגדרה הזו גם מרמזת לכך שניתוח עסקי הוא שלב באפיון מערכת מידע. אז זהו שלא. ניתוח עסקי מתבצע כל הזמן, ולאו דווקא קשור למערכות מידע.

בפרסום הקודם כתבתי על המורכבות בניהול ארגון מודרני. על העובדה שכל פעולה והחלטה שמתבצעת בו מושפעת ממגוון רחב של גורמים. היום נהוג להיטפל דווקא לסיכונים (תופעה שממש מרגיזה אותי - נושא לפרסום אחר...), אבל יש גם יעדים עסקיים, ערכים, אסטרטגיות, רגולציות, יחסי גומלין מול ספקים, לקוחות וארגונים שונים וכו'. אם לוקחים את כל הגורמים האלו ברצינות הראויה, קשה מאוד לתכנן התנהלות עסקית שתתאים להם באופן מיטבי ועקבי. מה שיותר גרוע הוא שגם אחרי שמתכננים פתרון סביר, צריך להיות עם האצבע על הדופק, וכשמשתנה משהו בסביבה הארגונית, להציע ולתכנן מהר ככל האפשר משהו עדכני.
מספיק לעיין קצת בתקשורת הכלכלית בשנה האחרונה כדי להבין מה המשמעות הקשה של חוסר יכולת להתמודד עם סביבה ארגונית משתנה. 

ומי אמור לטפל בעניין הזה?
  • המנהלים? - הם אמנם אחראים, אבל נראה שאין להם את הכלים, ואת ההתמקצעות הנכונה ובעיקר את הזמן.
  • יועצים עסקיים? - הם מאוד רלוונטיים בחשיפת סיכונים, בתכנון אסטרטגיות ובהתמודדות עם אתגרים עסקיים, אבל כאן אנחנו עוסקים ברמת היישום, ולא ברמת האסטרטגיה; בתפעול השותף ולא בפרויקט שיפור נקודתי.
  • יועצים משפטיים? - הם שוחים בנבחי הרגולציה והחוזים אבל לא נמצאים בצד העסקי.
  • אנשי מערכות מידע? - נו, מה לעשות. היום הנטל נופל על הכתפיים שלהם. בסופו של דבר רוב ההתנהלות הארגונית באה לידי ביטוי במערכות המידע. לכן מי שנאלץ לעשות את העבודה הם המנמ"רים (ברמה הגבוהה) ומנתחי המערכות. כשמנתח המערכות הוא זה שצריך להושיב את כל הגורמים הרלוונטיים כדי לפתור סוגיה באופן הניהול של הארגון יש לנו בעיה. הוא האיש הלא נכון (במקצועו) עם הכלים הלא נכונים (מודלים של ניתוח מערכות) בזמן הלא נכון (בלחץ של פיתוח מערכת, ובדרך כלל כשטווח הפתרונות מוגבל ע"י החלטות ניתוח קודמות)
בקיצור - החלק החסר בפאזל הוא המנתח העסקי. לכן אני מעדיף את ההגדרה של הIIBA (מתוך ויקיפדיה, שאגב, עוד אין בה ערך עברי לתחום) :  "a liaison among stakeholders in order to understand the structure, policies, and operations of an organization, and to recommend solutions that enable the organization to achieve its goals."
כל מילה כאן חשובה. הוא מתווך, לא מקור ידע אלא מי שאמור להבין ולעשות סדר. הוא זה שאמור לנתח את כל סבך הגורמים בארגון ולהציע פתרונות עסקיים.

אין לי ספק שבארגונים מודרניים ומורכבים הצורך בניתוח עסקי איכותי הוא קריטי. בלעדיו הארגון לא יכול להתמודד באופן עקבי ומיטבי עם כל הגורמים החיצוניים והפנימיים, הוא לא יוכל להשתנות מספיק מהר, ובטח לא לבנות מערכות מידע בעלות סבירה עם החזר גבוה על ההשקעה. 
ארגון שתקוע עם מנתחים עסקיים שמוגבלים לכתיבת מסמכי דרישות וRFPים, או ללא מנתחים עסקיים בכלל ימצא את עצמו מהר מאוד (אם הוא לא כבר שם) בבעיה קשה.

בשבוע הבא - מה זו מערכת מידע טובה באמת ולמה אין כל כך הרבה כאלו בסביבה.

יום שבת, 16 ביוני 2012

האתגר הגדול הבא

במקור התכוונתי להעלות עוד פרסום על ניתוח עסקי (אני מנסה להגיע לאיזו פואנטה אבל זה ייקח עוד פרסום או שניים), אבל כנס הסייבר שנערך באוניברסיטת תל אביב לפני שבועיים, ובייחוד הביקור המתוקשר של יוג'ין קספרסקי, מביא אותי לעשות עיקוף קטן בדרך אל היעד ולדבר על אבטחת מידע. החשיבות של הכנס, לטעמי, הייתה בהסתכלות על התחום מזווית חדשה - זווית ביטחונית של מלחמת מידע, או בשמה החדש - מלחמת סייבר*. מהזווית הזאת סיכוני אבטחת מידע מסוימים נראים פתאום הרבה יותר חמורים והרבה יותר רלוונטיים.

אני לא מתיימר להיות מומחה לאבטחה, בעיקר כי אני לא. אבל הדברים של ד"ר אביתר מתניה, ראש מטה הסייבר הממשלתי, די מעודדים. נראה שהמטה הזה הולך בכיוון הנכון. מקווה שהוא יתוקצב כמו שצריך בשנים הקרובות.
הבעיה היא שחלק ניכר מהטיפול בנושא לא נמצא, וגם לא ימצא בידי הממשלה, אלא בידי מוסדות בטחוניים, משרדי הממשלה, בנקים ומוסדות פיננסיים, חברות הביטוח, בתי החולים, חברות התחבורה הציבורית ועוד עשרות גופים וחברות פרטיות. כל אחד אמור להגן על הפעילות שלו.

אז מה הבעיה? הרי יש טכנולוגיות אבטחה ולא חסרות חברות יעוץ ויישום איכותיות בארץ (מכיר אישית לפחות אחת).
הבעיה היא שאבטחת מידע היא לא רק עניין של טכנולוגיה, לא רק עניין של לקנות את האנטי וירוס / חומת אש / ניהול זהויות הנכונה, ואפילו לא עניין של לכתוב קוד איכותי שקשה לתקוף (למרות שגם זה חשוב).
אבטחת מידע היא האופן שבו הארגון, על כל מערכותיו, עובדיו וספקיו פועל על מנת להגן על המידע שברשותו. אם מדברים על אבטחת סייבר, אפשר להוסיף גם הגנה על השירותים שהארגון מספק.

אי אפשר להפחית בחשיבות האבחנה הזו. למדיניות הארגונית יש השלכות אבטחתיות לא פחות מלתשתית הטכנולוגית. האם לסרבל את השימוש בשירותי אינטרנט כדי להגדיל את רמת האבטחה או שמא לפשט את השימוש כדי למשוך לקוחות לאינטרנט ולחסוך בעלויות? האם לשחרר מידע אישי באינטרנט במסגרת שרות משופר ללקוח ולהסתכן בכך שהנתונים יגיעו למקומות לא רצויים (ראה מרשם האוכלוסין...)?
ולא מדובר רק בהחלטות עקרוניות. בכל ארגון מתקבלות אינסוף החלטות יומיומיות שקשורות לנושא. החלטות שקשורות למשל לזיהוי לקוח, לזיהוי פעולות חריגות ולטיפול נכון בהן. כששואלים אותי מה הדרך הכי טובה לפרוץ למערכת שכר ולארגן "העלאה" במשכורת, אני בדרך כלל עונה שאין צורך. הרבה יותר פשוט ואפקטיבי לדווח דיווח שיקרי (למשל של שעות עבודה).
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מנסה ללמד אף אחד לגנוב כסף מהבוס... הנקודה היא שהסתכלות על אבטחה כבעיה טכנולוגית, כבעיה שאפשר לפתור בשיטת "שגר ושכח" על ידי רכישת מוצר האבטחה המתאים, היא הסתכלות חלקית וחסרה.

אז מה האתגר הגדול הבא? של הארגונים הנ"ל?

הוא לא בצד הטכנולוגי (אני לפחות מאמין ביכולת שלנו בתחום הזה), ולא בצד של זיהוי הסיכונים וגיבוש מדיניות שנותנת להם מענה (אנחנו כבר שם. יש בארץ מומחים מהשורה הראשונה בתחום). האתגר הוא איך מוודאים שהמדיניות מבוצעת באופן עקבי ומבוקר בכל פעולה שמתבצעת בארגון.
כל מי שחושב שמדובר בעניין פשוט, כנראה לא מכיר ארגונים שחשופים לסיכונים מכל הסוגים והמינים, שצריכים לעמוד בדרישות החוק והרגולטור, ובמקביל למימוש אסטרטגיות עסקיות. קשה מאוד לקבוע מדיניות שמתייחסת לכל הגורמים האלו, וקשה עוד יותר ליישם אותה.

דווקא שם יש לנו (וכמובן לא רק לנו) בעיה.



*כן, זו התייחסות קצת שטחית במגבלות הז'אנר. אני מאוד ממליץ לצפות בהרצאות (אפשר להתמקד במושבים האחרונים ולדלג על הפוליטיקאים).

יום חמישי, 7 ביוני 2012

אל חדר הניתוח (העסקי)

בשנותי הראשונות בתחום הIT עשיתי לא מעט דברים: פיתוח, תחזוקה, ניהול פרויקטים וניהול לקוחות. בסופו של דבר, מצאתי את עצמי מרגיש בנוח בצד של מנתחי המערכות. בעייני ניתוח מערכת הוא האתגר המחשבתי המורכב ביותר בתחום. המורכבות הזאת היא לא מורכבות טכנולוגית, היא קודם כל מורכבות אנושית. מערכת מידע צריכה לתת מענה טוב ככל האפשר לכל מיני משתמשים במגוון אינסופי של מצבים. כדי להגיע למערכת כזאת צריך להכיר את המשתמשים , לשמוע מה הם רוצים, לקרוא בין השורות, ובסוף "לפצח" את הצורך האמיתי של הלקוח ולתרגם אותו לתרשימי בסיסי נתונים, פונקציות ומסכים. (בדיעבד זה לא מפתיע שלאחר מכן שיניתי גם את התמחותי האקדמית ממדעי המחשב לפילוסופיה).

באחד הפרויקטים האחרונים שעשיתי התרחשה תופעה משונה. הסתבר לי שמלבדי עובד על הפרויקט עוד מנתח מערכות. בעוד שהוא נפגש עם המשתמשים ומנתח את הצרכים שלהם, אני אמור לצייר את המסכים ואת בסיס הנתונים. בקיצור, המנתח השני קיבל את התפקיד הכיפי ואילו אני הייתי צריך לבנות מערכת מתוך המשרד מבלי להבין באמת כיצד ישתמשו בה. לי זה נראה באותו זמן תמוה ביותר. איך אפשר לאפיין מערכת בלי קשר אנושי הדוק עם המשתמשים? ובכלל, למה צריך לבזבז כסף וזמן על מנתח מערכות ביחידה העסקית שמאפיין את המערכת ועל מנתח מערכות בגוף הפיתוח ש...מאפיין את המערכת?
כמובן שהפרויקט הזה סבל לא מעט בממשק שבין שני מנתחי המערכות.
קרה מקרה מוזר ביותר ושנתיים לאחר מכן מצאתי את עצמי באותו פרויקט בדיוק, והפעם ביחידה העסקית. הפעם אני הייתי זה ש"מפריע" למנתח המערכות ה"אמיתי" בגוף הפיתוח לעשות את עבודתו נאמנה...

היום כבר ברור לי שכן. לא מספיק מנתח מערכות, צריך גם עוד מנתח - מנתח עסקי*. מנתח עסקי (או בלעז - ביזנס אנליסט) הוא ספינ-אוף על מהנדס תעשייה וניהול הישן והטוב. ככל שצמחה ההבנה שניתוח הדרישות למערכת מידע היא פעולה מורכבת מאוד, ושיש לה השלכות כספיות מהותיות על העלות והROI של פרויקטי IT, הפך הניתוח העסקי למקצוע בפני עצמו.

את ההבדל המקצועי בין מנתח מערכות למנתח עסקי חש על בשרו כל מי שנכח בהצגת אפיון מערכת על ידי מנתח מערכות ללקוח, וזכה לראות מגוון הבעות של תמיהה, שעמום, חוסר הבנה וחוסר סבלנות. זה לא שמנתחי מערכות הם טיפוסים משעממים שלא יודעים להסביר. כל הכלים שעומדים לרשותם (התרשימים, אב טיפוס, ציורי מסכים וכו') וכל ההכשרה שלהם מוכוונת לדבר אחד - הנדסת מערכות תוכנה. זה תחום מורכב למדי בפני עצמו. התוצרים של מנתח מערכות מוכוונים אל צוותי הפיתוח, השפה שלהם היא שפת הפיתוח. לקוחות לא מדברים במונחים של טבלאות, יישויות, זרימות, תנאים ופונקציות.
לניתוח עסקי, לעומת זאת, מוכוון לכיוון ההפוך - אל הארגון עצמו. מנתח עסקי עוסק בהבנה וניתוח של צרכי הארגון, ובעיצוב ההתנהלות הארגונית שתאפר המערכת החדשה. התוצרים שלו מוכוונים בראש ובראשונה אל הארגון עצמו. לכן ההכשרה שהוא עובר, הכלים שבהם הוא נעזר והשפה שבה הוא משתמש מוכרחים להיות שונים.
לי היום כבר אין ספק שמדובר בשני מקצועות שונים. אני גם יודע באיזה מהם בחרתי...

ואגב, היום מדובר במקצוע בשלבי התמסדות מתקדמים. יש מאגר ידע רציני בתחום. יש סטנדרטים - הBABOK הוא הרציני שבהם. יש ארגון בין לאומי עם הסמכות מסודרת (תעיפו מבט ברשימת הסניפים שלה-IIBA ותגידו שלום לחברינו ההודים ששולטים בכל הפורומים המקצועיים בתחום, ולשכנינו החביבים מבחריין ובטהרן. ומה לגבי סניף ישראלי? אני לא רוצה אפילו להתחיל. נו טוב, אולי בפרסום אחר).
יש אפילו אתר הומור מנתחים עסקיים שקישרתי אליו בקישורים של הבלוג.

אם כך, כל מה שצריך לעשות הוא ללמוד את הBABOK, להתיישר לסטנדרט העולמי והכל יהיה בסדר.
או שלא. אני ממש  לא מסכים עם הכיוון אליו מושך הסטנדרט הקיים.

בפרסום הבא אסביר למה בדיוק אני מתנגד ולמה לדעתי ניתוח עסקי הוא מקצוע העתיד (!!!) בארגונים


* מנתח עסקי נשמע כמו איזה מונח משוק ההון. למרבה הצער Business זו מילה שיש לה משמעות באנגלית שאין לה תרגום יפה לעברית (שלא לדבר על אחותה הקטנה והסטאר טרקית Enterprise...) אז למי מתחשק להרים טלפון לאקדמיה ללשון עברית???